שלוש שנים גאלה שלי רוקדת ריקודים סלוניים, מגיל חמש, עוד לפני שלמדה לקרוא ולכתוב.
אין לי מושג למה דווקא ריקודים סלוניים, אני רק יודעת שזאת הייתה בחירה לגמרי שלי. (מעולם לא ראיתי לרקוד עם כוכבים, נשבעת) והיא טובה בזה, יש לה זיכרון מעולה לתנועות, קצב טבעי ומראה קלאסי. ישב עליה בול!
בשנה הראשונה היא התלהבה מהתלבושות ומזה שאמא שלה בוכה כל פעם שהיא מופיעה או מביאה מדליה.
בשנה השנייה היא קצת פחות התלהבה אבל שיחדתי אותה עם נעלי עקב כמו של רקדנית אמיתית.
בסוף השנה השלישית היא ביקשה לפרוש והפעם גייסה את אבא שלה בתור סנגור.
יש משהו בילדים בכורים, הם מגלמים בתוכם את החלומות שלנו, הרצונות שלנו והרבה נכתב ונאמר על כך.. אנחנו לא באמת מצליחים לעשות את ההפרדה המתבקשת בינינו לבינם.
בסופו של דבר, עדיין אין בית ספר להורים מתחילים ואנחנו לא באמת יודעים להיות הורים, אנחנו לומדים תוך כדי תנועה ומה שאני למדתי זה
לשחרר, להקשיב לילדה, היא רוצה לרקוד נועה קירל ולא ואלס אנגלי ואני רוצה ילדה מאושרת לפחות כמו ילדה מספר שתיים.
אז...
- אם אתם שמים לב להבדלים בין הבכורים לבאים אחריהם... - אם יש לכם תחושה שמשהו לא מאוזן שם... - בדיוק, שהגדול מאוד מרצה, אולי נלחץ בקלות ובכללי לא בדיוק מאושר כמו הקטן
קארין זמליינסקי
0544993378
