נתקלתי בסיפור של עוף החול השבוע. מסתבר שהאגדה הזו מסתובבת בעולם כמה אלפים של שנים, ויש לה מגוון גרסאות כולל בדת היהודית. מה מעניין כל כך במיתוס הזה? איך הוא מצליח לשרוד ולהתגלגל ברחבי העולם? אני חושבת, שיש בו משהו קצת מרגש, מסתורי, משהו לא הכי מובן שלא מתיישב עם ההיגיון.
והמיסטיות הזו של המיתוס הזה היא בדיוק מה שמעניין בחיים עצמם, בחיים שלנו. ואותה מיסטיות שאיננו יכולים להגדיר אותה אבל אנחנו מרגישים את המשיכה, היא זו שנותנת למיתוס הזה חיים בכל כך הרבה תרבויות ולאורך אלפי שנים. לכולנו חוויות אנושיות לא פשוטות, החיים לא פשוטים, יש שיאמרו אפילו קשים. איך אנחנו שורדים את הסבל, את התלאות? משברים, מחלות, טראומות, חוסרים, חסכים, תאונות, גירושים, מוות. יש תקופות בחיים שהכול נראה שחור ואנחנו מרגישים כמו איוב. ("ויאמר עם קני אגוע; וכחול ארבה ימים". איוב 29:18)
ההתפעמות, ההתרגשות, האופציה לשינוי היא זו שמחזיקה אותנו. בדיוק כמו המיתוס על עוף החול. הגלגולים, להתחיל מהתחלה ולברוא את עצמנו מאפס. האפשרות להיבנות מחדש כשלם מתוך אפר של שריפה, מתוך עלייה בלהבות. הסיכוי להגיע אל מחוזות חדשים בהם לא היינו, לחוויות חדשות ומפעימות.
צאו למסע בדמיון עם הציפור הענקית הזו: דמיינו את הצבעים העזים שלה, את התפארת של הנוצות שלה, שמעו את משק הכנפיים שלה. הרגישו איך היא עולה באש ואיך קמה לתחייה. קחו רגע אמיתי והרשו לעצמכם לנשום את הנשימה הזו, הראשונית, המלאה, העוצמתית, ומלאו את עצמכם בידיעה שהכול אפשרי.
זוהי מהות החיים.
אם תרצו פתרונות פחות מיסטיים ויותר פרקטיים מוזמנים ליצור קשר :)
קארין זמליינסקי
0544993378
