עד גיל שנתיים הציות של הילדים לסמכות ההורית הוא די ברור מאליו, מה שנקרא ציות עיוור.
החל מגיל זה והלאה יש ירידה בצייתנות. לנו כהורים יש קושי להתמודד עם חוסר הצייתנות הזה,
עם הניסיון של הילד לבדוק גבולות של עצמו ושל הסובבים שלו
ולכן יש מקומות שנרפה, חלקנו יותר חלקנו פחות,
אבל אנחנו לומדים לבחור את המלחמות שלנו מהרבה סיבות והן הכי מוצדקות... לחץ, חוסר ידע, רצון לשמור על שקט בבית וכו' וכו'.
יחד עם זאת חשוב לזכור שיש קשר מובהק וחזק מאוד בין השכלה לרמת הכנסה לבריאות נפשית וגופנית.
וכולנו רוצים לילדים שלנו את הטוב ביותר, אז מה עושים? איך אוכפים את הסמכות ההורית?
דבר ראשון מבינים ומפנימים טוב את הקשר הישיר שהזכרתי מקודם, אח"כ מפנימים שאם אני רוצה את
הטוב ביותר לילדות שלי, זאת אומרת שיהיה להן טוב (חוסן נפשי, יכולת התמודדות, יכולת הסתגלות)
עליי להפעיל סמכות - אותה יכולת שלנו כהורים להכפיף דפוסים וחוקים התואמים את מטרות החינוך שלנו.
מכאן, אנחנו כהורים מחויבים לקביעת כללים, נורמות, ערכים עבור הילדים שלנו וזאת על מנת להיטיב איתם. (זמני מקלחת, זמני שיעורי בית, חוגים, נהלים של אכילה ועוד ועוד).
ומתי מפעילים סמכות והיא יעילה?
- כשההורה מרגיש בטחון בהורות שלו, בטחון בכך שהסמכות היא כלי והיא יעילה, כשהילדים מקבלים את הסמכות (והם מקבלים כשההורה בטוח). - כאשר הסמכות איננה מעורערת באמצעות דמות משפיעה אחרת.
ידע ומודעות זה 60% מהעבודה אז כבר עברתם יותר מחצי דרך...
ואם ה 40% הנותרים לא פשוטים לכן ולכם מוזמנים ליצור קשר לשאול להתייעץ ולדבר
קארין זמליינסקי
0544993378
